צניחת אברי רצפת האגן

לאיברים בחלל הבטן והאגן יש מיקום אנטומי קבוע ומסוים., לפי נתונים סטטיסטים 80% מהנשים לאחר לידה שנייה תסבולנה מצניחה בדרגה זו או אחרת של שלפוחית, רחם ו/או רקטום.

כשאחד מהאברים או יותר חורג ממיקומו -שלפוחית, רחם, רקטום, כל ההרמוניה והתפקוד של האיברים עלול להשתבש ואז יופיעו תסמינים שונים כמו:

הצניחה בד"כ מתחילה מצניחה בדרגה ראשונה אשר אינה מפריעה ואינה מורגשת ,באם היא אינה מאובחנת היא עלולה להידרדר ואז הסימפטומים כמו: קושי בשליטה על הסוגרים ,דליפת שתן לא רצונית,דחיפות במתן שתן, אצירת שתן -קושי בהטלת השתן ,עצירות ,טחורים, פיסורה וכו'... לא יאחרו מלהופיע.

הסיבות לצניחות

היריון ולידה כיום אנו יודעים שמקור הנזק לרצפת האגן הוא עצבי ונגרם כתוצאה מהריון ולידה

קרעים לרקמות חיבור, רצועות שרירים ומבנים נוספים כתוצאה מעודף משקל במהלך ההיריון ובלידה,על אחת כמה וכמה אם במהלך ההיריון הייתה עליה דרסטית במשקל, אם משקל התינוק היה גדול, אם הלידה הייתה ארוכה וקשה,אם הלידה הייתה מכשירנית (ואקום, מלקחיים), אם לחצו לאישה על הבטן לידה בניתוח קיסרי וכו'. (למניעת נזקים אלה שיטת- POPAC )

ניתוחי בטן או ניתוח גינקולוגי אשר גרם לנזק של רקמה זו או אחרת הגורמת להחלשות ולפגיעה בתמיכה הפנימית של האיבר ולצניחתו.

מחלות נשימתיות- ברונכיט כרונית, שעלת, אסטמה

יציבה לקויה –היפרלורדוזיס, פלטפוס

לאור האמור, אם לא יבוא שיקום מיד לאחר הלידה (כשישה שבועות) תהיה האטה בתגובת השרירים עד כדי ניוונם. לציין בזאת שעל אף שנראה לכאורה כי האישה עברה את הלידה "בשלום" ואין היא סובלת משום סימפטום , אין זה אומר שרצפת האגן שלה לא ניזוקה במידה זו או אחרת.

דליפת שתן אינה תופעה טבעית של ההיריון או של תהליכי ההזדקנות אלא סימן ואור אדום עבור האישה המעיד על הפרעה כל שהיא שיש להתייחס אליה ולטפל בה ובשום אופן לא להזניח ולחשוב שזה יעבור מאליו. נשים בגיל המעבר ולאחריו סובלות מהפרעות ברצפת האגן יותר בגלל חוסר איזון הורמונאלי לאחר המנופאוזה -הפסקת הוסת, תופעה פיזיולוגית אשר בן השאר משפיעה גם על תפקוד מערכת השתן והמין.